יש כמה גורמים שגורמים לאדם אחד ליותר חשיפה לזיהום פטרייתי מאשר אדם אחר
– מערכת חיסונית מוחלשת או נמוכה כמו במהלך הריון, סכרת, סרטן, לאחר מחלה רצינית או שימוש ממושך באנטיביוטיקה ותרופות אחרות
– פגיעה ישירה וחוזרת בציפורן, דבר שכיח אצל שחקני כדורגל ורקדניות בלט
– אקלים – פטרת הציפורן שכיחה יותר במקומות עם אקלים קר – פחות חשיפה של כף הרגל לאוויר צח, נעליים סגורות
– אנשים זקנים יותר נוטים לפתח פטרת ציפורניים היות ותהליך גדילת הציפורן מואט עם הגיל, הציפורן הופכת לשבירה ויבשה – מטרה קלה לפטרת

מיקוזיס

אוניקולוזיס

כאשר משאירים אוניקולוזיס ללא טיפול, נשאר מצב המשמש כבסיס להתפשטות אורגניזמים פטרייתים והתפתחות פטרת ציפורניים או מיקוזיס, לנבגים הפטרייתים יש גישה קלה לאיזור בוא התנתקה הציפורן ממיטת הציפורן. ל"כיס" שנוצר יש את כל הדרוש לצמיחה והתפשטות הפטרת – חום, לחות ואור מוגבל. לפטרת יש מקור מזון בלתי מוגבל – פסולת המצטברת בין הציפורן למיטת הציפורן. ברגע שהפטרת פולשת לציפורן, מצב זה נקרא מיקוזיס. למיקוזיס בציפורן יש אחד או כמה מהמאפיינים הבאים:
– שינוי בצבע הציפורן (צהוב, אפור, ירוק, סגול או כחול)
– שינוי במרקם הציפורן והתעבות של מיטת הציפורן (ציפורן עבה ושברירית שמתחילה להתפורר כאשר משייפים)
– שינוי בצורת הציפורן
– ריח רע המגיע מהציפורן
אוניקולוזיס הוא הרבה יותר קל לטיפול מאשר מיקוזיס. עם טיפול נכון אוניקולוזיס יכול להיעלם בתוך מספר שבועות או חודש, תלוי בקצב צמיחת הציפורן וכמה עמוק ה"כיס" או ההפרדה ממיטת הציפורן. באופן כללי, לאדם בריא לוקח בין חודשיים לשלושה להצמיח את הציפורן ושישה עד שמונה חודשים להצמיח ציפרוניים ברגליים. מצד אחר, כאשר המיקוזיס פולש לציפורניים הוא מתחיל לאכול את מיטת הציפורן ובכך גורם לה לשנות צורה, ובכך מאט את תהליך גדילת הציפורן והורס את ליבת הציפורן
הטיפול של אוניקולוזיס או מיקוזיס יכול להיחשב למוצלח רק כאשר הצליחה לגדול ציפורן חדשה, המכסה לגמרי את מיטת הציפורן ומתחברת אליה